צילום: סרגיי דז’ווקשווילי

לפני שנה כתבנו כי Alla Pugacheva, יחד עם תלמיד שלה במפעל כוכב, אירסון Kudikova, פתחה את בית הספר כוכב העתיד של פיתוח מקצועי קריאייטיב, אשר חלק של מרכז ילדים מועדון ילדים במרכז הקניות לוטה פלאזה. במשך שנה, אלה שרוצים ללמוד פרימדונה עצמה צברו כל כך הרבה שהגיע הזמן לחפש בניין נוסף. עכשיו כוכב העתיד הוא גם ברובע האיטלקי, ליד תחנת המטרו “Mayakovskaya”.

Alla Pugacheva הגיעה במצב רוח טוב לפתוח סניף חדש של מרכז הילדים של מועדון הילדים. התבדחתי, חייכתי והייתי מוכן לענות על כל השאלות. אבל הזדמנות זו נופלת לעתים רחוקות. בפעם האחרונה, אלה בוריסובנה ערכה מסיבת עיתונאים לפני כמעט שש שנים, כשהחליטה לעזוב את הבמה. זה מראה עד כמה חשוב העסק, אשר עוסקת כיום דיווה. “ילדים צעירים”, אומרת אלה בוריסובנה.

על עלות האימון

– מה כתוב באינטרנט, אני לא יודע. אתה שואל ממקור ראשון. עלות ההכשרה 39,000 רובל לחודש. האם ברור לכולם? לפני כן היו אחרים. עם הגעתי, הכל השתנה. אולי לפני זה ומיליון שילמו, אני לא יודע. אני מתנגדת לזה. אני אומר לך מה יש היום. באופן כללי, אני רוצה להגיע לנקודה שאם יש ילד מוכשר במשפחה, אבל ההורים לא יכולים להרשות לעצמם אימון כזה, הוא יכול לא רק לעשות עבודה חופשית, אלא גם לקבל מלגה. כל אלה הם חלומות שצריכים להתממש. אני לא מקבל שום דבר על העבודה שלי. המשימה כעת היא למצוא תמיכה המדינה, כך שנוכל לקבל כמה הלוואות. בנוסף אני רוצה ליצור קרן. אין לי כזה כיס גדול. אם היה לי סכום בלתי מוגבל של כסף, הייתי פותח ופותח בתי ספר. אבל מה לומר, אני לא מדונה. אבל אני רוצה שהילדים ילמדו ויתפתחו.

צילום: סרגיי דז’ווקשווילי

על בית הספר של פיתוח יצירתי

– אני שונא את זה כשהם כותבים “Alla Pugacheva של הספר”. זה מונע ממני לחיות, אתה מבין. זהו גן העתיד כוכב. אני רק מפקח על התנועה הזאת. אני מעדיף שבתי ספר כאלה מופיעים בכל רחבי הארץ. שהם לא זולים, כך שהילד, נכנס לבית ספר כזה, למד עצמאות, יופי, לא במובן של עושר, אלא שהוא יצר טעם מסוים. שילדים יכולים להאמין בעצמם. כל אדם נולד מוכשר, גם אם הוא לא יכול לשיר ולרקוד, אבל הוא הילד האהוב של מישהו. באו אלי ילדים שלא יכלו לחבר שתי מילים. ואני השגתי כי זה בן ארבע אומר באומץ: “אני אשיר.” זוהי התקדמות כזו. שנה אחת הוא הפך לאדם קטן ועצמאי. אם הוא יהפוך לכוכב או לא, החיים יראו. העיקר הוא שהוא מוכן למכות ולמתנות של גורל. בשבילי זה בית ספר של חינוך. אני רוצה שגם הילדים שלי יגיעו לבית הספר הזה.

באודישן הראשון, כולנו לקחנו, כי חשבנו שאף אחד לא יבוא. ועם הילדים האלה זה כל כך מעניין להיות מעורב, להם יש כל כך הרבה תשומת לב, וזה עשה מהם ילדים אדירים, פשוט ממתקים. הם אפילו לא רופפים. במשך שנה הם הפכו להיות אמנותיים לא רק על הבמה, אלא גם בחיים. זוהי המשימה העיקרית. אין לי מועדפים ומועדפים. זה לא בשבילי. אני אוהב את כולכם, אתם קפדניים והוגנים באותה דרך. הדבר הנורא ביותר הוא להקצות מישהו. לעצמי, אני מציין שהילד הזה מוכן להיכנס לבמה. אבל לא בפומבי.

למען האמת, היא עצמה לא ציפתה כל כך להשתתף בתהליך. חשבתי שאני כזה במאי-במאי. אבל אני אחראי לאיכות, ולכן אני תמיד רוצה לפקח, לכוון, לכוונן את המורים למערכת החינוך שהגעתי אליה. ילדים יודעים שאני כל הזמן איתם ואני שולט בכל.

אני כל כך שמחה שאני מקבל עיסוק כזה שבו אני מרגיש צורך. ללא תחושה זו, אתה לא צריך לקחת שום דבר כמובן מאליו, עדיף להפיל. זה מאוד חשוב.

צילום: סרגיי דז’ווקשווילי

על המשבר והעסקים

– אזעקה כזו עכשיו בעולם. אני רוצה להגן על האפרוחים האלה עם כנפיים, להסיח את דעתם מאירועי העולם … זה איזה תשוקה תת-מודעת. אז זה היה כל הזמן, המשימה העיקרית היתה להציל ילדים מכל מה שקורה בחיים. נראה לי, לא יופי, אבל חסד יציל את העולם. ולתת לפחות את הילדים שלנו לגדול על טוב. וההורים יהיו רגועים שילדיהם נמצאים בידיים בטוחות. אני עצמי יודע כמה זה חשוב.

המשבר מפחיד, כמובן. אתה אומר שתמיד יש לי נסיגות בעסקים. ואני אגיד לך, העסק לא תמיד יוצא מיד. כשעשיתי צ’יפס, לא היה לי כסף בכלל. השקעתי, בנהתי מפעל, מכרתי אותו לאנשים אחרים במחיר אחר, בניתי משרד בשביל הכסף הזה, שבו חיינו קצת יפה, ואז מכרתי אותו שוב. והיה לי כסף, שאותו יכולתי להשקיע שוב. ואז הנעליים, שעדיין מביאות לי פרוטה, כדי שאוכל לחיות. וזה עסק רע? אני לא תמיד יכול לצעוק שאני איש עסקים קשוח. זה לא ככה. יש לי תכונה שלילית, אני יכול לעשות רק לטעמי. אני יכולה להשתחרר, אם רק זה טוב. איך זה בית הספר, למשל.