הקשבנו, אבל לא ידענו

– בשנת 1996 השיר שלנו “התעמלות הבוקר” יש על הרדיו “מקסימום”. אני לא מבין מה היא אהבה על מנהל התוכנית מיכאיל קוזירב, אבל “התעמלות” התחיל להישמע בתחנה יחד עם להקות רוק מערבי המפורסם. מאז השיר חזר על הביטוי “ידיים למעלה”, היינו הודיע: “ההתעמלות בבוקר” של הקבוצה “ידיים למעלה!” לשה פוטיחין ואני החלטנו להשאיר את השם. כי ההצלחה הגיעה, הם הבינו, כאשר הם הגיעו פעם VDNKh, הם יצאו המטרו, ואת המוזיקה שלנו נשמע מכל חנות מוכר קלטות ודיסקים. אני זוכר איך הם צעקו, קפצו וחיבקו זה את זה בשמחה. ניגש אל המוכרים והצמיד: “מי השיר הזה כל כך טוב? “אמרו לנו: “מה את? זה “ידיים למעלה!”, הם מגניב. איש לא ידע איך נראה. אבל כשהקליפ הראשון “הילד” נורה, והוא הוצג בערוץ הראשון, ואז “סטודנט”, “התינוק שלי”, הגיע השיא האמיתי. הבנו שבתחנת הרכבת התחתית לא הולכים עוד, אנחנו מחליפים מוניות במונית, כי הליכה ברחובות היתה בלתי אפשרית.

תצלום: ארכיון אישי של סרגיי ז’וקוב

כולם האמינו: יש לה סיכוי

– אוהדים כאלה, כמו בשנות ה -90, כיום אין יותר. עכשיו אנשים פשוט אוהבים את הלהקה, זה הכל. מקסימום יהיה צרח בקונצרט, את גבול החלומות של הנערה הוא selfie עם האליל. בעבר, כדי לקבל חתימה, אוהדים שלחו אותנו לסיור של המדינה, הם נכנסו למלון בקומה 6 של מרזב, מעלים אוטובוסים ונשאו, שפכו לתוך כל מיני שיקויי עוגות אהבה, בתקווה כי יפעל. כמובן, הלכנו בעקבות ההתקנה של המפיקים והציבור כבר לא פעילה, אם כי בשלב זה הייתי כבר נשוי (אשתו הראשונה של סרגיי הייתה אלנה Dobyndo, ב 2001 הייתה בני הזוג בת, אלכסנדרה, ב 2005, הם גרושים -. ההערה “אנטנות”.) . תמיד אמרנו שאנחנו פתוחים, חופשיים והלבבות שלנו שייכים רק למוסיקה. זה היה הכרחי עבור הבנות ללכת לקונצרטים וכולם האמינו: יש לה סיכוי. כמובן, המשפחות הבינו כי שנינו חיים על פי חוקי העסק להראות, אבל כשאנחנו חוצים את סף הדירה, אנחנו הופכים Seryozha רגיל אליושה. זה היה קשה יותר לסבול את היעדרותנו, כאשר הסיור נמשך 20-40 ימים ברציפות.

צילום: ארתור טגירוב

החתונה נשמעה כמו ג’נטלמן

– לפני עשר שנים יצאתי לסיור, שם התאהבתי ממבט ראשון. ראיתי שבקבוצת “קרם” הופיעה נערה חדשה ויפה. כולם אמרו שהיא מישל, צרפתית. פניתי למנהלי הצוות, שאלתי איזה מין זר זה, והתברר שזה רק אגדה, הבחורה נקראת למעשה רגינה. ואז עניתי: “תגיד לה שהיא אשתי לעתיד”. כפי שאתם רואים, לא זרקתי מילים לרוח, נשוינו כבר 9 שנים. אגב, לימים סיפרה לי רג’יינה שכשהיתה בת שמונה היא עמדה ובכתה בדיסקוטק במחנה החלוצים, כי אף אחד לא הזמין אותה לרקוד מתחת ל”אליושקה” שלנו. מי היה יודע אז כי Seryozha, אשר שר הדובר, יהפוך לבעלה!

היתה לנו חתונה בהפתעה. בבוקר לבשנו חולצות עם הכיתוב “משחק למעלה” והגענו אליהם במשרד הרישום, שם כולם השתגעו. ז’וקוב ובורד ללא עדים, ואפילו בבגדים כאלה! חתום ונמסר. אמרתי לרגינה לחכות בבית, שבקרוב יבואו אליה אנשים, ובערב נחגוג. היא לא ידעה כלום על הרעיון שלי. בינתיים, מכיר את “Mosfilm” עזרו לי להשיג חליפות ג’נטלמן, גבירותי, הכלה הבציר, מעילים של הזמנים ההם. קרובינו לבושים בכל הבגדים האלה. כולם היו עם פאות עם שפם מודבק, בתוך איפור, קערות. אורחים באחוזה של הרוזן אורלוב הגיעו מראש והכינו, ואז אנחנו ורגינה הגיעה. היו לנו אפילו דובים, כלומר חתונה אמיתית במסורות הרוסיות הישנות. נכון, חברים עדיין נעלב כי הם לא הוזמנו, ואז רצינו רק היסטוריה משפחתית. מי יודע, אולי יום אחד נארגן משהו כזה שוב.

תצלום: ארכיון אישי של סרגיי ז’וקוב

בעבר רץ לבר, עכשיו למשפחה

– האם השתניתי ב -20 השנים האחרונות? באופן קיצוני. כשהיינו צעירים ומשוגעים, היינו יכולים לנהוג לפחות 40 ערים ברציפות. איזה מין נשים וילדים? הנה זה – אהבת הארץ, אתה צריך לרחוץ בו! עכשיו אתה מקדיש כל שנייה למשפחה, אישה ושלושה ילדים מחכים לו בבית (סרגיי ורגינה יש ניקה בת ה -8, אנג’ל בת ה -6 ומירון בת השנתיים). במקום טיול ערב בבר או באולינג עם חברים, אתה הולך כמה נהלים, אתה שותה עירוי מיוחד כדי לשחזר את הרצועות. אין לכם מיני בר עם משקאות בדירה שלכם, אבל כל הכדורים הדרושים שווים. רק צוחק, כמובן, הם לא מטרידים את המחלה, זה רק התחלתי לחשוב על הבריאות שלי. ובנוער שלי … שינה? כן, טוב! בכפור בלי כובע – בבקשה. עכשיו זה לא יכול להיעשות, כי אתה מבין: הרבה תלוי בך, וכמובן, הילדים שווים לאפיפיור, אתה חייב להיות דוגמה.

ב -70 שנה שום דבר לא מגיע לקצו

– אני כבר זמן רב אדם עשיר ומבוגר בתוכי, השתגע, אם אפשר לומר כך. באביב חגגתי את יום השנה – 40 שנה. אשתי לקחה אותי לחו”ל, ישבה ליד האגם, אכלה ארוחת ערב טעימה והלכה לישון, זה כל החגיגות. אין לי אחד לחשוב ברצינות על מספרים, לצייר קו. אני מאמין כי גיל נפלא מגיע כאשר אופקים חדשים נפתחים ויש הרבה דברים מעניינים קדימה. לדוגמה, עכשיו נלך לסיור ברחבי הארץ לכבוד יום השנה ה -20 של “ידיים למעלה!” במוסקבה, כל הכרטיסים לשני קונצרטים נמכרים, וזה, אתה יודע, שווה הרבה, כי ההון הוא לא הצופה הראשי שלנו. אנחנו קבוצה עממית, אנחנו מבצעים את החלקים המרוחקים ביותר של רוסיה, והם תמיד מקבלים בחום את זה. אנחנו מתכננים לבקר כ 80 ערים בשנה זו ובשנה הבאה. בואו נראה את כל מה שעבדנו עליו. כרגע, הקבוצה יש כמעט את אותו לוח הזמנים של סיור כמו 1998-1999, כלומר, לפחות 15 קונצרטים בחודש. יכול וכל יום לדבר, אבל אתה צריך לחשוב על בריאות, קול, משפחה, כך שהכל ייקח זמן. ביום השנה אנחנו מוכנים, הסירו את קליפ של השיר “כשהיינו צעירים,” שבה אותי וחמישה חברים-אמנים: אנדריי גריגורייב-אפולו, אלכסיי Ryzhov, השורא, סטס Kostyushkin, Groove DJ – החבר’ה האלה משנות ה -90, אשר הבנות תמיד אהבו, הן הזדקנו בעזרת האיפור. פני החדשים ביותר לא חיבבו את אשתי. רג’ינה הניחה את הילדים, באה לירי, הלכה ושאלה: “איפה סריוז’ה? “ואז אני מסתובבת. היא כמעט התעלפה. עם הסרטון הזה רצינו להראות שבכל מצב גופני הם נמצאים, בפנים אנחנו הצעירים והצעירים. שום דבר עבורנו לא נגמר ב -70 שנה.

צילום: קיריל סונטסוב