מריה פורושינה: במשרד הרישום אני אומרת: “שכחתי את הדרכון שלי בכלא!”

– מריה, “ליבנה” בשבילך הוא סוג של biopic?
מריה פורושינה (מריה פורושינה)

– אבא שלי היה הסולן של האנסמבל “בירץ ‘”. נכון, הוא לא רקד, אבל שר בין מספר הבנות. ונראה לי כי בלונדינית כחולה באורך שני מטרים עם שיער מתולתל עיטרה את ההופעות עם טנור אופנתי. ראיתי אותו על הבמה, אם כי הוא היה קטן, אבל היו רשומות של הקונצרטים האלה. אני זוכר כשהוא הגיע לסיור בקנדה, חזיר חבורה של מסטיק, כמה בגדים מעניינים, כל מיני מוזרויות, אשר לא היו במדינה שלנו – חלוק עם תחרה, קשתות עם סיכות. כולם התאספו במטבח, זה היה כיף, ואיכשהו הייתי שוכב לישון. אני זוכר את “בירץ ‘” כצוות של אנשים יפים ומעניינים שהפאר את רוסיה בחו”ל בכל גילוייה. אני שמח שהם החליטו לעשות סרט על האנסמבל הזה.

צילום: דמיטרי דרוזדוב
– אתה עצמך ריקוד בהרכב הזה כילד?
מריה פורושינה (מריה פורושינה)

– כן, בלוויין “בירקות” אנחנו, ילדים, ביצע את כל המספרים של הקולקטיב המבוגר. אני עדיין זוכרת הכול, רק אני שומעת את המוזיקה הנלהבת, אני מתחילה לרקוד. זה טוב, אם הוא מועבר לאחת הבנות, והם יילכו לנארודניקים. יש לי תקווה לגרוניא. היא עוסקת כעת בהתעמלות אמנותית בבית הספר של אירינה וינר, ואז פתאום, אם אין לה יכולות כאלה כמו Kabaeva או Chashchina, היא תלך לריקודים עממיים.

אני רוצה לשחק כלבה

– על פי התסריט, הגיבורה השתלבה עם החיים שלך?
מריה פורושינה (מריה פורושינה)

כן, יש לה בת. אבל אני בהחלט לא אמא כמו אירינה שלי, היא לוחצת ולא מקשיבה לרצונה של בתה. היא עריצה, לא שומעת, הולכת ישר אל המטרה, כמו סוס עיוור. בצעירותה רצתה אירינה לרקוד בהרכב, אבל החלום שלה לא התגשם, ועכשיו היא מגלמת אותה בבתה. והאהבה הטבורית שלה הופכת לאחת, לא שומעת את הילד שלה. זו אחת הבעיות של אבות וילדים. כמה סצנות הבמאי אלכסנדר ברנוב ביקשו לשכתב, להוסיף רגעים שעבורם אפשר היה לרחם על הגיבורה, כדי שיהיה לי נוח בתפקיד. ובעיקרון אירינה היא אשה בודדה שרוצה את אושרה של בתה. אני אוהב את הזמן של 80. אז הייתי ילד – הזמן היה קשה, אבל פואטי. לא היו ערכים חומריים, אבל היו אידיאלים.

– כל הגיבורות שלך חיוביות. כלבה, תגידי לי, רוצה לשחק?
מריה פורושינה (מריה פורושינה)

– כמובן, זה תמיד מעניין. בסרט אני לא זוכר תפקידים כאלה. אמנם בתיאטרון יש לי את ההזדמנות – על הבמה אני יכול להיות שונה. אז התיאטרון הוא מוצא. יש תפקידים ונשים המניעים גברים. בסרטים אתה לא תמיד מציע מה שאתה רוצה. אולי הם לא רואים, הם לא יודעים …

– ואת עצמה להציע את עצמה לתפקיד – זה לא קשור אליך?
מריה פורושינה (מריה פורושינה)

– כנראה לא. הייתי עצוב כאשר פעם לא ניסיתי את המאסטר הגדול Mitte על התפקיד בסדרה “הגבול. הרומן הטייגי “. הייתי מבין, אם הוא אמר: “לא, מריה אתה לא מתאים, כי …” ואז פשוט לא היה לי מותר לנסות את הבמאי. אבל, תודה לאל, בפרויקט הזה התברר הכול: החברה שלי, אלנה פאנובה, חברה לכיתה אולגה בודינה, רנטה ליטווינובה שיחקה … ואני שמחה שהסרט הטוב עם שחקנים נפלאים התברר.

צילום: חברת הסרטים רוסקו
– אתה כל כך נכון בחיים על המסך. וגם בילדות, היו ילדים טובים?
מריה פורושינה (מריה פורושינה)

– בריון. שנים עד שבע או שמונה. ובבית הספר החלה להרגיש ביישנית.

– במה בריונות התגלה?
מריה פורושינה (מריה פורושינה)

– בפתיחות, במיידיות … לעתים קרובות היינו זמן אוראל עם ההורים של אבא שלי עם בן דודו ג ‘וליה – בגיל זהה לי. אהבתי לצבוט אותה, לגנוב, ואז העמדתי פנים שאין לי שום קשר לזה. כל יולצ’קה הצטערה, ואני צחקתי. כזה גאון מרושע. איכשהו התחבאתי מאחורי הווילון, סבתי חיפשה אותי במשך שעה, נבהלה, הסתכלה מכל החלונות – לא נופלתי. ואני עמדתי והסתכלתי. היא, השחקנית בתיאטרון האופרטה, צעקה בקול רם ומוצק: “משקה! “ואני חושבת: “לא, אני לא הולכת לסבתא נוראה שכזאת”. היא ברחה מאבא-סבתא שפגשה אותי אחרי הלימודים, מתחבאת מאחורי עמודי הפנסים. על מימוש כל הלך מגרש הכדורגל, ואני התחבאתי מאחורי “גלידה” דוכן, אז לקנות לעצמך שלוש גלידות על גחונם התגנב אל המורה להתעמלות שלי לא שם לב, והלך הביתה. מגן הילדים, ובכיתה ב ‘מבית החולים. חבר בית ספר בא אלי ביום השחרור, טוב, חשבתי: למה לחכות לאמי – אני מעדיף לחזור הביתה עכשיו עם החבר הכי טוב שלי. ואז סגרתי פתאום, אפילו הלחמנייה היתה ביישנית לקנות.

הניכוי מהתיאטרון היה הפתעה

– האם אתה מפחד לפעול במקצוע בגלל הביישנות שלך?
מריה פורושינה (מריה פורושינה)

פחדתי ואפילו לא רציתי לעשות את זה. וכנראה, היא עצמה לא היתה מגיעה לתיאטרון, אם החבר שלי ממש לא הוביל אותי לאודישן. יש עדיין בלבול, אם כי מכוח המקצוע שלה הוא פחות. אבל השאלות “יש לך את הזכות?”, “אתה ראוי?”, “למה אתה לא עוזב אותי, ולא מישהו אחר?”

– עם זאת, הליבה של הדמות שלך היה – לאחר גירוש מבית הספר לאמנות התיאטרון במוסקבה נכנסת פייק.
מריה פורושינה (מריה פורושינה)

זה היה מבחן חזק. כאשר הלכתי אולג Pavlovich Tabakov בגיל 16, קראתי את הפסוק, לקחתי את זה, ואני הפך עצלן. אחרי שלמדתי שנתיים, החלטתי שכל החיים שלי בכף ידי, הכל עובד בשבילי, ואני יכול לדלג, כי שיחקתי קטע טוב. הניכוי עבורי היה הפתעה, לא ידעתי אם אני צריך לנסות שוב או לשים צלב על עצמי. היו ספקות אין קץ, אשר נתנו את הכוח להתחיל מאפס. אני אסיר תודה על כך שזה קרה בחיי – זה התקשה, הבנתי הרבה, התחלתי להתייחס למקצוע בצורה שונה. נעשיתי קפדנית וחיפשתי. וגם במכון לתיאטרון של שוקינסקי לקחתי על ידי מריה Aleksandrovna Panteleeva בשנה הראשונה. נאמר לי כי אתה יכול לנסות להעביר את השנה השלישית, כי יש לי שנתיים של לימוד. אבל אחרי שראיתי את הקונצרט המיני של אנשי שצ’וקין, הבנתי שאני לא יודע הרבה, והחלטתי לא לנסות את הגורל ולהתחיל מחדש. שוב נאלצתי לשבור את עצמי ולהודות למורים – בלעדיהם לא הצלחתי.

– אחרי איזה פרויקט אמרו: אני שחקנית?
מריה פורושינה (מריה פורושינה)

– אני רוצה להיות שחקנית, ללבוש את התואר הזה. אבל אתה יכול לקרוא לעצמך שחקנית, ואז – מבוי סתום. אז עדיף פשוט לעבוד, להיות בתנועה. זה נחמד כאשר הם מגלים, אבל זה מביך וזה לא הכשרון שלי … כולנו ניתנים מאלוהים.

About

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

59 − = 56