צמרמורת: המשתתפים המבריקים של “קול”

הכי עליז

אלכסנדר סבינוב Golos.Dety
צילום: ערוץ ראשון

אלכסנדר Savinov, בן 12, מוסקווה

– כשהייתי קטנה, ההורים שלי נתנו לי כדורגל, הם רצו שאני אהיה ספורטאית. אבל אהבתי לשיר שירים מתוך קריקטורות, לשיר תחת קריוקי. בכיתה הראשונה נרשמתי למקהלה, התחלתי לשיר. ואפילו הוא למד לנגן בפסנתר! תחילה על צעצוע, ואז ההורים שלי נתנו לי סינתיסייזר אמיתי. וחלמתי עליו כל כך הרבה. ואז התברר כי אתה יכול לשכוח כדורגל.

אז הגעתי לתיאטרון הילדים “דומיזולקה”. ושם עברה פעם הליהוק להשתתפות בקונצרט היובל של יוג’ין פטרוסיאן “50 שנה על הבמה”. הם חיפשו ילד שינגן את יבגני וגנוביץ’ הצעיר. עברתי את הליהוק. עשינו חזרות במשך זמן רב עם פטרוסיאן, יחד ביצענו בקונצרטים קטנים, התאמנו, אם אפשר לומר כך. ואז הלכנו לבמה הגדולה, שם לקחנו אותנו למצלמה והצגנו בטלוויזיה. יוג’ין Vaganovich שיבח אותי, יוג’ין Vaganovich שיבחתי והציגו בספרו “אני רוצה להיות שחקן,” עם הכיתוב: “סשה היא ההגדרה שלי להצלחה”

לאחר ההטבה הזאת, עברתי מיד את הליהוק במחזה “אי המטמון”, שם קיבל את התפקיד הראשי של ג’ים הוקינס. משחק חינוך, כמו גם מוסיקלית, אני לא. אני משחקת איך אני מרגישה, וכפי שאמר הבמאי, לפעמים אני צריכה לאלתר. וזה נראה כל עוד הכל עובד טוב. עכשיו יש חזרות של המחזמר “הבלדה של לב קטן”, שבו אני שוב יש את התפקיד הראשי. והם לקחו אותי למרכז הייצור “Ecole”. על “קול” שלחתי בקשה בשנה שעברה. עברתי את הבחירה הראשונה, ואז עשיתי עבודה גרועה. עבודה במחזמר עזרה, הפכתי רגוע יותר ושרה יותר טוב.

למרות שיש לי הרבה חזרות, אני טוב בבית הספר. לפעמים, כשאנחנו מגיעים מאוחר הביתה, אמא שלי מרשה לי לא ללכת לבית הספר למחרת. אבל כשהתעוררתי, אני עושה את כל השיעורים שהוחמצו ליום הזה ולמחרת. המורים מבינים ומסייעים לכל דבר. כמה מאושרים היו לי כשהראו אותי בגולוס! חיבקה, נשקה, מורה אחד אפילו הראה את הנאום שלי ממש בשיעור. זה היה נחמד, כמעט עד דמעות.

עדיין לא החלטתי מה אני רוצה להיות יותר – זמרת או בסרט. עד כה יש לי מקצוע קולי יותר.

About

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

6 + 2 =