צילום: ערוץ הטלוויזיה “יום שישי”

– בפעם הראשונה שהתחתנתי בגיל 18 (בן 33 בן של כוכב הטלוויזיה בעתיד איגור Kucharenko בבעלות רשת של תחנות דלק.) – הערה יום האישה. החתונה היתה קלאסית – מסעדה, קרובי משפחה שהגיעו מכל העולם, שרבים מהם אפילו לא ידעתי, ובזכות האירוע הזה פגשתי אותם. הוזמנו 100 איש. כמובן, היו אנשים שהיו מעורבים בארגון כל התהליך, אבל הרבה השתלטו. הרגשתי אחריות נוראה. זה היה קשה מאוד. כך או כך, הכל, בסופו של דבר, נופל על כתפי החתן והכלה.

ואז הבנתי כי להיות כלה לא חגיגי בכלל. זה הכרחי להיפגש, להתיישב, להתיישב, לקחת בחשבון את הניואנסים של חבר או קרוב משפחה, זה לא סוד שחלקם לא באמת רוצה לתקשר אחד עם השני. זו היתה חוויה רצינית, אחרי זה היא אמרה שאני לא רוצה להתחתן עוד.

צילום: ארכיון אישי

“אבל הגורל צחק לי”. בפעם השנייה הלכתי עם אלן (Badoev, עכשיו הוא מפיק ידוע – “יום האישה”) הלך למשרד הרישום בג ‘ינס רק חתם. לא היו אורחים, לא הוזמנו קרובי משפחה. רק הסטודנטים שלנו, אלן ואני רק סיימנו את המכון.

מאחר שכבר היתה לי חתונה, ואלן עדיין לא קיבל אותה, החלטתי שאני לא יכולה להזניח שמלה לבנה. והיא נתנה את זה לעצמה ובעלה לעתיד. לא ידוע אם תהיה לו אי פעם כלה. וכך יישאר בזיכרון של זיכרונות נעימים. עם זאת, השמלה שלי היתה התכונה היחידה של החתונה. הפעם שכרו בית כפרי. אבל אז סערה הוריקן, הורידה את כל עמודי החשמל, פגעה בתחנות. ישבנו בחושך מוחלט והיינו מאושרים. הרגשנו שלווה גמורה ואיך תלמידים רגילים פשוט שרו עם גיטרה. זה היה כיף ולא התרגשות מיותרת.