אירינה שריפובה מיס טטרסטן, ראיון
צילום: אלכסנדר צ’רנוב

תיק מתנה במתנה מידי דולצ’ה וגבאנה

במשך כמה שנים אני גר בעיר ניו יורק. אני אוהב את קאזאן, אבל חלומות מתגשמים בניו יורק. אני גר שם, מרוויח ונהנה ממנו. קשה לי לבוא לקאזאן זמן רב. הנה ההורים והחברים שלי, אבל שום דבר אחר לא מחזיק אותי. עכשיו אני בקאזאן קצת יותר מחודש, אבל בקרוב אני אחזור בלוח הזמנים שלי לעבודה. לפעמים אני מבלה לבד, כי כל החברים שלי כבר נשואים. מצאתי את המקצוענים בחופשה כזאת: אני יכול לרצות את הילדים של חברי וקרובי. אבל לעתים קרובות יותר אני מבדר את עצמי כמו כל הבנות – סלוני יופי וקניות.

אני מודה שאני לא אחד מאותם אנשים שהם אחרי התוויות. דברים יקרים ויפים היה לי מספיק – ראיתי הרבה דברים על המופע, קניתי משהו בעצמי, אבל משהו היה נתון על ידי מעצבים. תיק שעליו הגעתי לקאזאן – מתנה מדולצ’ה וגבאנה. אחרי המופע, שבו פתחתי, הם נתנו את כל התיקים של הסופר, וכל אחד מהם לא היה כמו השני. למישהו יש תיקי עור, ולמישהו יש תחרה כמו שלי. הם עושים מתנות לעתים רחוקות מאוד, וזה נעים כמו פעמיים. עם כל המעצבים שעבדתי איתם, יש לנו יחסים מקצועיים טובים, קשה להיות חברים איתם. הם רואים אותך כמודל הראשון.

אירינה שריפובה מיס טטרסטן, ראיון
צילום: instagram.com/irinasharipova/

דברים צריך להיות שחור וחול צבעים

קניות בקאזאן בשבילי הוא לא גרוע יותר מאשר המולדת של מעצבי אופנה מפורסמים. אני יכול לקנות פשתן קאזאן Intimissimi או ג ‘ינס בקלווין קליין. הרכישות שלי לא מסתמכות על מצב הרוח, אלא על מזג האוויר. אם זה קר או חם, אני הולך רק בשביל הדברים הדרושים. אני לא יכול לשאת עשר מזוודות מעיר לעיר. יש לי רק אחד. זה תמיד יש את אותו מספר של דברים: 3 זוגות נעליים, 3 זוגות ג’ינס ו 3 סוודרים. את השאר צריך לקנות בערים. אני אוהב צבע שחור – זה קלאסי, גם כמו גוונים חוליים רגועים.