תצלום: ארכיון אישי של אלנה אלקסבה

צילום: דמיטרי דרוזדוב

אלנה אלקסבה, הנציגה הרשמית של משרד הפנים של הפדרציה הרוסית, עוזר השר, סגן אלוף המשטרה:

– בילדותי חלמתי להיות מורה. העובדה שבסופו של דבר הייתי במשטרה – תאונה. אין קרובי משפחה וחברים בתחום זה, היא בוגרת הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת מוסקבה, המתמחה ב”משפט בינלאומי פרטי “. באתי לעבוד במשטרה בגלל נסיבות, והבטחתי לעצמי שאכהן שנתיים. אבל כאן כבר יותר מעשר שנים.

בהתחלה היה קשה להבין את המבנה של גופים הפנים, את הפרטים של העבודה. היא ציירה כרזה, שם הצביעה על מי עושה מה ותלתה אותו על השולחן. הבטתי בתכנית הזאת כשהייתי מבולבלת. עמיתים – גברים היו ספקנים לגבי הופעתה של אישה בשורותיהם. הייתי צריך לשכנע אותם שאני לא רק בחורה יפה, אלא גם מומחה טוב. אני חושב שהצלחנו. אני אסיר תודה לכל האנשים המקיפים את העבודה, מנהיגים – בעבר ובהווה. לכל אחד מהם יש הרבה מה ללמוד.

ירי אומנויות לחימה היא לא תחביב שלי. אבל במקרה שלי הנשק העיקרי הוא המילה. זה יותר מפעם אחת הציל. איכשהו בזמן off-duty עצר את הפושע. די במקרה. ניידת הפטרולים שבה נסעתי נעצרה והודעתי על איש שיכור עם סכין. תפקידי במעצר זה היה כדלקמן: לא להחמיץ את הפושעים לפני בוא הקבוצה המבצעית. לא סובבתי אותו, אבל התחלתי לדבר. על העתיד של רוסיה, על תפקידה בהיסטוריה של המדינה. אז המתינו הפעילים.

אני מקווה שהבית בכלל לא כמו בעבודה. שם אני אם, פילגש. ואף על פי שאני לא אוהבת לבשל, ​​יש מנה של כתר – אווז עם תפוחים ברוטב פטל. זה נדרש עבור כל החגים המשפחתיים. כדי לחסל ציפור, אני אגיד לך, זה לא תענוג מהנה. אז אני מבשלת טוב, אבל תחת כפייה. הבן הלך לכיתה א ‘השנה. היא גאה בכך שאמה עובדת במשטרה. בזמני הפנוי אני אוהב לטייל. ולקרוא, אבל לא הבלשים, הם בעבודה מספיק, ובדיוני. אני מקשיב למוסיקה על מצב הרוח. קניות אני שונא. עיסוק ממושך ומייגע. אבל אני הולך למכוני יופי: זה צריך להיראות מטופח.