הקישוטים של הסטודיו עשויים בסגנון של “אליס בארץ הפלאות”, כי יש נרות ענק גרוטסקי ו שידות של מגירות. הגיבורה צריכה להרגיש כמו באגדה.
צילום: סרגיי דז’ווקשווילי

השנה התוכנית חוגגת את יום השנה – 10 שנים על האוויר. המשתתפים הראשונים חיפשו על ידי מכרים ותפסו מילולית ברחובות. עכשיו אחרי כל שחרור מגיע מאה יישומים. עם זאת, הראיון הוא קפדני. העיקר שיש לך סיפור מאחוריך. וגם להיות מוכנים לעובדה שאתה יכול להיות מגולח nalyso.

כלות בורחות

– לפעמים אנשים למלא את השאלון להשתתפות רק כדי להחליף בגדים, – אומר המפיק היצירתי טטיאנה מלטבה. – ואת הגיבורה של “משפט אופנה” צריך טיעונים משכנעים לשינוי התמונה. מסכים, אם אישה לבושה בצורה אופנתית, הצופה לא יבין אותנו. מלכתחילה אין לנו בגדים, אלא עניבה פסיכולוגית – הסיבה שאישה פונה אלינו לעזרה. הפרויקט הוא לא על אופנה, זה על אנשים. על איך, אחרי השינוי החיצוני, אדם משתנה מבפנים. לכן, מסלול החיים של משתתף פוטנציאלי צריך להדהד את גורלם של אנשים רבים: הפתעה, לעצבן, זעם, ולגרום אהדה. הראיון הראשון הוא בטלפון. אנחנו מרגישים אם לאדם יש היסטוריה. לדוגמה: בעל מאשים את אשתו שהיא שכחה את עצמה ונראית מבוגרת ממנו ובשנותיה. כן, זו בעיה שצריך לטפל בה. הראיון השני – במשרה מלאה, עם צוות של עורכי “Ostankino”, והשלישית – כבר איתי. אני תמיד שואל את הגיבורה מיד: “אתה מוכן לשינויים החשמליים? את יכולה לחתוך את השיער! “אני לא מפחידה, אני רק מזהירה שלסטייליסטים יש עיניים משלהם.

נשים לעתים קרובות כל כך רוצה להיכנס לתוכנית, כי הם מבלים את חייהם במשך שעות. חלקם מתחילים לסרב: “אה, לא, אני לא אדבר על זה!” וזה רק הרגע החשוב ביותר, נקודת המפנה! ובכן, לא רוצה לספר – אף אחד לא מחזיק את זה.

לפעמים הגיבורות עוזבות כשהעבודה כבר מתחילה. זה קורה לעתים רחוקות, אבל, אבוי, קורה. כאן נקבעת מידת הרצון להשתנות וכנות הכוונות. אנחנו לובשים נשים בשוקי המונים הרגילים, שמשתפים איתנו פעולה.

“אני לא קונה בגדים בחנויות האלה!” – אמר אחד המשתתפים, ואנחנו נפרדנו. התמונה היפה שהצופה רואה בסיום, וחושבת שהנשים מתלבשות בבוטיקים יקרים או באולמות תצוגה פרטיים לכסף מטורף – זה כל הכשרון והעבודה של הסטייליסטים שלנו. הם הופכים בגדים רגילים לממתקים. היה לנו מקרה למופת. הנערה הלכה לאחד מחנויות הרשת ולקחה את חפציה. שם היא היתה לבושה סטייליסטים של “משפט אופנתי”. יש לנו שתי תמונות שונות לגמרי. הגיבורה בסיום קראה: “כמה יפה! “אבל היא הלכה בחנות על פני אותן בגדים. מעולם לא עלה על דעתה שהיא יכולה להיראות טוב כל כך. זה ואת השבב. האיש הסתכל על עצמו אחרת.