ולדימיר לבקין: “אני נותן לבנות הבנות שלי”

ולדימיר לבקין

– אני לא קורא הורוסקופים. למה לפשוט את ראשיהם ולחפש משמעות נסתרת במספרים? בשבילי אין מצב רוח משונה. אני גר כאן ועכשיו. היום יש פארק, מזג אוויר נאה, משפחה בסביבה, ואין צורך יותר. הגורל היה מודה קודם כל על העובדה שאני חי (האמן ניצח את הסרטן פעמיים). הערה: “אנטנות”). ולפגישה עם מרוסקה, ילדים, על העובדה שאמי ואני חברים אמיתיים וצופים. ואם הנתונים, אז השנה יש לי גם 35 שנים של עבודה יצירתית.

מרוסיה: “בעלי מדבר לעתים קרובות על העובדה שפגשנו מאוחר, ואם קודם לכן, היו לנו עכשיו שלושה ילדים. אני מאמין שהכל מתקדם. אין פלא שהם אומרים שבמשך 50 שנה החיים מתחילים “.
צילום: סרגיי דז’ווקשווילי

ילד מאחורי הקלעים

ולדימיר לבקין

– הבת הבכורה שלי ויקטוריה היא בת 24. היא ראש מחלקת יחסי ציבור במרכז התרבות במוסקבה “צפון Chertanovo”. כל ילדותה אני, למרבה הצער, החמיץ, כי במשך 10-11 חודשים יצאתי לסיור עם “Na-na”. נפרדנו מוקדם עם אמה של וינה, מרינה. אני אסיר תודה למשפחתה על שהעלתה אדם יפה. Vikoy גאה! ועם ניקה עכשיו אני מנסה לתפוס את כל הרגעים. לדוגמה, מרוסיה ואני לוקחים אותה על לוח הזמנים לגינה שלה: חודש – היא, חודש – אני. אבל העבודה, כמובן, עושה התאמות, זה לא תמיד ניתן להיות קרוב.

מרוסיה לבקינה

– ניק הופיע כאשר וולודיה כבר בשל עבור הילד. כל החיתולים האלה, השיניים הראשונות, המדרגות של ניקושי, הוא מצא והיה באופוריה. הוא אמר: “אלוהים, אז עם כל הילדים? היה צורך ללדת יותר! “אבל הוא מחמיר. לפעמים אני מתחיל להפוך לילד כשבעלי מעלה: “אל תקפוץ לכאן! “”למה? – אני שואל. “פעם היית קופץ לבד במיטה לבדך”. הוא מתחיל להיזכר שכן, זה היה המקרה. וזו הילדות, כשאנשים יכולים לעשות מה שהם רוצים. וולודיה חושבת על זה ומבינה שאני צודקת.

ולדימיר לבקין

“אני נותנת לבנותי יום הולדת טוב, ואחת מבוגרת יותר”. אבל ניקי לא מצליח לסובב את החבלים ממני. זה צריך לגדול על עצמו ולהבין שלפעמים אתה צריך לעשות את ההחלטה שלך, ולתת את אבא לעבוד. אתה לא צריך לגעת בו קצת ולהתלבש, למשל, ללא עזרה. היא עושה את זה נהדר, אבל לא מהר. אבל כשאני אומר לה: “יש לך 10 דקות. אין לי זמן להתכונן, אני לא אקח את זה איתי “, היא מיד עושה הכל. ניקה הולכת עם אמא ואבא לסיור, אבל העיקר הוא לצפות בה, אחרת היא תפעיל את המיקרופונים.

– אני לא זוכר את עצמי בגיל של הבת שלי. והיא, אני חושבת, תזכור הכול, כי כל אחד ממדרגותיה מרוסיה מצלם.
צילום: סרגיי דז’ווקשווילי

טריו משפחתי

מרוסיה לבקינה

– ניקה לא מפותח במשך שנים. אני חושב שהיא לקחה את שיקול דעתה מסבא של סשה – אבא של וולודיה. הוא היה אדם צבאי, משכיל וחכם. תמיד העריצה אותו. אבל ה”מצית” בתוכי. אם אני ילדה קטנה הלכתי לאיזה מקום עם קרובי משפחה, אז הלכתי לרכבת והתחלתי לברך את כולם עם כולם, לשיר שירים. היה מקרה שכשנתיים איבדה אותי אמי בחופשה. אחר כך עליתי על הבמה עם מיקרופון מאולתר במהלך הקונצרט ושרתי את סופיה רוטר: “אנשים, אני שואל, בשקט, בשקט …” כמובן, מצאתי אותי במהירות. נייקי לא היתה אפילו בת שנתיים כשעשתה את דרכה אלינו על הבמה בליטא. היא תפסה אותי ביד עיקשת, הוציאה את המיקרופון ונתנה לי לשיר, אם כי לא יכולתי ממש לדבר באותו זמן.

ולדימיר לבקין

– יש תיאוריה כזו: אם אתה נותן לילדך להקשיב למוסיקה טובה בזמן שהוא עדיין ברחם, התינוק יזכור אותו ואז יהיה קל יותר לחזור עליו. מרוסיה, כשהמתינה לבתה, הקשיבה לרוב לשירים שלי. היא הלכה אל הבמה איתי בקרמלין, האשה ההרה יצאה, כדי שנוכל לומר שאז ניקה בקיבה בעטה ממה שרצתה לשיר. בת, מי את רוצה להיות עכשיו?

N:: מורה בבית הספר, אני ילמד את הקטנים.

ולדימיר לבקין

– ולאחרונה חלמתי להיות אמן של קרקס. כל שבוע משהו חדש. ניקה תבצע בקונצרט היובל שלי יחד עם התלמידים של מרכז הייצור “Imena Prodakshn”. היא כמעט יודעת את כל השירים שלי ומרוסיני. לעתים קרובות חגגתי ימי הולדת על הבמה. אני חושב שזו מסורת טובה ואירוע לראות את אלה שרצו לבוא אליכם. לידי ביום זה יהיו אנשים שאיתם אני לאחרונה בשיתוף פעולה הדוק: הזמר יוטה, “מלאכים של תקווה” – קבוצת ריקודים של ילדים מוכשרים עם ליקוי שמיעה, השחקן והזמר מישה מאמייב, כמובן, מרוסיה. אתמול השיר החדש שלנו “קיץ רומנטיקה” שוחרר. הלחנתי מוסיקה לפני כעשרים שנה. אבל הטקסט לא עלה על דעתי, אבל אז בא. אבל לא חושב: אני לא כותב שירים לאשתי, יש מלחינים מוכשרים רבים על זה.

כשאני מסתכל על ניק, אני רואה את אמי בתוכה. אז זה היה עם הבת הבכורה. לפעמים אני מכנה את ראייסה איונובנה הצעירה. רק אדם אחד!
צילום: סרגיי דז’ווקשווילי

עבור החג, אתה לא צריך כסף

מרוסיה לבקינה

– כשמישהו שואל למה פתאום התחלתי לשיר, אני אומר שתמיד עשיתי את זה, אבל לא כולם הכירו אותי לפני וולודיה. אני אסיר תודה לבעלי על שהביא אותי לרמה חדשה ובבמה גדולה. לפעמים אני רואה ערוצי מוסיקה ומבין שאנחנו איתו, כנראה, במובנים רבים לא בפורמט עכשיו. וולודיה תמיד מבקשת להראות מוזיקה טובה, שירים, ולא משהו אחר. לפעמים אני רוצה לכתוב על הפוסטר שלנו: בוא לקונצרט, תסלח לי, הפופ לא יהיה. אני, כמו אמה של ילדה קטנה שקופצת הכל כמו ספוג, לא רוצה שזה יהיה הנורמה בשבילה כשהיא יוצאת בתחתונים שלה ושרה שירים על אהבה.

ולדימיר לבקין

– עכשיו הרבה אנשים טועים, לחשוב שכולם מחליטים כסף על הבמה. לא, לא הכול. יש עוד דברים. הכל משתנה, אופנה למוסיקה גם כן. אבל אי אפשר לברוח מהעובדה שחלק מהקהל מחבב אותך, אבל יש כאלה שלא.

מרוסיה לבקינה

– אני מאמין שאתה לא צריך שיהיה לך הרבה כסף כדי להיות מאושר או לארגן חופשה. אתה צריך פנטזיה. חגגנו את יום השנה החמישי לחופה ב -3 במרץ. קיבלתי את הרעלה שאני מתחתנת. וכל הערב היא לבשה אותו, בכל מקום שוולודיה ואני הלכנו: דגנו במונית, הסתובבנו בעיר. וכיוון שמזג האוויר עדיין קר, זה נראה מוזר מאוד. בחרתי בעל טוב. הוא הרומנטיקן האחרון. הוא הזמין אותי למסעדה, מחלונותיהם של רוב מוסקבה. במיוחד האורחים לא הוזמנו. וולודיה ואני לא תכנן שום דבר. וזה תמיד כך. אנשים נדהמים מכך. מישהו מארגן קונצרט גדול ומתחיל לחשוב כל השנה. אבל אנחנו, ככל הנראה, לא אנשי עסקים. שני אנשים יצירתיים, אנחנו לא יודעים איך לחשב מהלכים מתמטיים. אולי זה רע, אבל אנחנו צוחקים שאנחנו פשוט חיים.

About

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

63 − = 61